92 זיגמונד פרויד השלילה, לקבל את הדוגמה כדבר האמיתי ולקבל את המובאה או את האישור כמקור, ואז אנו מוצאים שיש בידינו התרגום שאותו חיפשנו - מאופן ההתבטאות הפרנואית להתבטאות נורמלית . אפשר שסימוכין לטכניקה הזאת ראויים לפירוט נרחב יותר . שרבר מתלונן על המעמסה שמטילות עליו מי שמכונות בפיו "ציפורים שהופלאו 51 או "ציפורים מדברות" שהוא מייחס להן שורה של ( gewundert ) " תכונות מתמיהות ממש ( עמ' 208 - 214 ) . הוא משוכנע שהן נוצרו משרידים של "העזרות הקדמיות של הרקיע", כלומר מנפשות בני האדם שבורכו באושר השמימי, והן משוסות בו כשהן טעונות ב"רעל 52 הן הודרכו לפלוט "התבטאויות חסרות משמעות שלמדוגוויות" . בעל פה" וששוננו באוזניהן . כל אימת שהן פורקות עליו את רעל הגוויות שנטען בהן, כלומר "פולטות מפיהן את הביטויים הנדושים שבהם נטענו במידה מסוימת", הן מתמזגות בנפשו עם המילים "הברנש המנוול הזה ארור יהיה", או "ייקחהו השד", ובאמצעותן הן עדיין יכולות לבטא רגש אמיתי כלשהו . הן אינן מבינות את משמעות המילים שהן אומרות אבל יש להן רגישות טבעית לדמיון הצליל של הקולות גם כשאיננו דמיון מלא . אחת היא להן אם אומרים : Sant...
אל הספר