266 יובל לוריא מיצירתו של אוגוסטינוס, וידויים . אוגוסטינוס מהיפו, כפי שהלה מכונה לעיתים, חי במאה ה- 5 לספירה בצפון אפריקה, והיה בשעתו ראש הכנסייה הקתולית . במובאה אוגוסטינוס מספר על האופן שבו רכש שפה אנושית ראשונית : "כאשר בני האדם המבוגרים קראו לדבר מה בשם [ . . . ] תפסתי שבצליל שהם משמיעים הם מכנים את הדבר שעליו הם רוצים להצביע [ . . . ] כך למדתי בהדרגה להבין אילו דברים מציינות המילים ששמעתין [ . . . ] ואחרי שהרגלתי את פי 12 בסימנים הללו, הבעתי אף אני באמצעותם את מבוקשי" . ויטגנשטיין מעיר כי "ממילים אלה, כך נראה לי, מצטיירת בפנינו תמונה מסוימת של מהות הלשון האנושית . דהיינו, זו : מלות הלשון מכנות עצמים בשם - משפטים הם צירופים של שמות כאלה . בתמונה זו של הלשון אנו מוצאים את שורשיו של הרעיון : לכל מילה יש משמעות . משמעות זו מחוברת למלה . היא העצם 13 שהמלה מציינת אותו" . הדבר הבולט בדברים הללו הוא היותם זיכרון אישי כביכול, בעל משמעות פילוסופית כלל-אנושית על האופן שבו רכש הבנה של שפה ראשונית ולאור זאת את השימוש בה . כפי שמייד מתברר, ויטגנשטיין מצטט אותו לא מתוך הסכמה והערכה למה שהוא כותב...
אל הספר