14 עמוס נדן תפיסות תיאורטיות, נבחנת בספר זה ואגב כך מה שאירע בעבר נגלה כאן לעתים תכופות שונה מהנכתב בהיסטוריוגרפיות מוכרות . לא פלא, אם כן, שכותרת המשנה של ספר זה הינה : "משכתוב תיאוריה לכתיבת היסטוריה" . בעוד שהספר עוסק במאות ה- 19 וה- ,20 הרי שהטריטוריה שבמוקד הדיון היא פָּלֶשְׂתִּינָה ( אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל / פָלַסְטִין / הָאָרֶץ ) בגבולות שהתעצבו בימי המנדט הבריטי במאה ה- 20 . מדובר בטריטוריה המקבילה באופן עקרוני לשטחה של מדינת ישראל לאחר מלחמת ,1948 בתוספת הגדה המערבית ורצועת עזה . במקומות שונים בספר, לצד שימוש במושג "פלשתינה" בהקשר הבריטי, מתקיים שימוש במושג "ארץ ישראל" כאשר העיסוק הוא באוכלוסייה היהודית, ובמושג "פלסטין" בעיסוק באוכלוסייה הערבית ( ובתוך זה גם השימוש במושג "פלאחים פלסטינים" ) . מחד, מושגים אלה מהווים את השיוכים האתנו-טריטוריאליים המרכזיים שדרכם בחרו בני הלאומים המנוגדים להגדיר את עצמם בתקופת המנדט . מאידך, ישנו אי דיוק מובנה בשימוש בהגדרות 1 לתיאור אוכלוסיות אתנו-טריטוריאליות שהוטמעו במאה ה- 20 במאה ה- 19 . מול אפשרויות אחרות, מורכבות ולאו דווקא מדויקות יותר, בחרתי לל...
אל הספר