86 השפלה לגאווה . אח אחד ללמדנות . אח שני להסתגרות . שרדנו בהצלחה רבה . אקדמאיים כולנו . במעגל סטודנטיותים אתיופיותים למנהיגות חברתית שהנחנו סלי ארקדש ואנוכי – פאנא לפיד בחרו לקרוא לו – כשדנו בסוגיית החינוך ביקשנו שתספרנה על המפגש הראשון שלהן עם מערכת החינוך . שמענו בכאב את סיפורי הכאב הזרות הבושה הבדידות הדחייה . סיפור כאב : נכנסתי לכיתה ד' והמורה שאלה מה שמי . השבתי . כולם פרצו בצחוק . המורה אמרה מעכשיו קוראים לך . . . וחזרה על השם וביקשה מהילדים שיקראו לי . . . והם קראו לי . . . ואני לא השבתי ואני לא הבנתי . הבנתי ולא הסכמתי . בהמשך ביקשנו שתראיינה מבוגרת ממשפחתן על מפגש שלהן עם מערכת החינוך . סיפור כאב : אימא שאלה את המורֶה ללשון למה אח שלי קיבל ציון נמוך . "תגידי תודה", השיב לה "שם בהרי אתיופיה מה הוא היה עכשיו – חולב פרות ? " ידענו כל אדם רוצה לספר את סיפורו זקוק לסַפרו . במעגל מקשיב מהסיפור האישי ננדוד לחיבורים לסיפור של כולנו לסיפור החברתי לתובנות על זרותנו על זרותם . אט אט נוכל לדבר על זרותם של אחרים הסודנים כמשל . ואולי אט אט להציג גם את האתיקה שמציעה ז'וליה קריסטבה על סמך הפ...
אל הספר