230 | הילה דוד לדעת ולדימיר נבוקוב גוגול עשה כל שביכולתו כדי לגרום לעצמו ולאחרים להאמין שהוא עתיד לפרסם ספר ( ״נפשות מתות״ כרך שני ) שיהיה בעל חשיבות עליונה לרוסיה 191 מאחר ובשלב הזה המונח ״רוסיה״ היה מילה נרדפת ל״אנושות״ ב״מוחו המאוד רוסי . ״ מטרתה של האומנות, על פי גוגול, היא להביא מזור לנפשות חולות ולנסוך בהן הרמוניה ושלווה . הוא התכוון לצייר דיוקן של המומים הלאומיים והמעלות הלאומיות באופן שיעזור לקורא לדבוק באחרונות ולהיפטר מן הראשונים . גוגול הבטיח לקוראים, או לפחות לקוראים שדמיין לעצמו - עובדות . הוא יציג בפניהם, כך אמר, את הרוסים לא באמצעות ״תווי אופי קטנוניים״ של סוטים וחריגים אינדיבידואלים, לא באמצעות תכונות ״וולגאריות, מוזרות ואגוצנטריות״, לא בדרכי כפירה, כגון חזון פרטי של אמן אישי, אלא באופן שהאדם הרוסי 192 תולה בו במלוא טבעו הלאומי, על שפע הכוחות הפנימיים המגוונים האצורים בתוכו . ״ בדיוק בנקודה זו בולט האמצעי האסתטי בו השתמש גוגול כדי לאפיין את היהודי ביצירתו באופן מהופך לחלוטין לאופן התיאור של ״העם והלאום הרוסי״ . אם הרוסים מגולמים ביצירתו במלוא טבעם הלאומי ועל שפע כוחותיה...
אל הספר