אפיון דמות היהודי על ידי הגיבורים באמצעות השימוש בכינויי גנאי ובדימויים מעולם החי

182 | הילה דוד כך או כך, ברוב הפעמים ביצירה בהן מופיעה התייחסות ליהודי, משתמש המספר בכינויי הגנאי . זוהי עובדה, שמלבד ניסיונה לשים את היהודי ללעג ולהראות את נחיתותו מול שאר הדמויות ביצירה, מסתירה מאחוריה אנטישמיות גדולה . המספר אינו מסתפק בהצגת מראיה ופעולותיה של הדמות ובכך להוכיח לקורא את עליבותה ונלעגותה, אלא מוסיף ומכנה אותה בכינויי גנאי, דבר שאינו מותיר ספקות לגבי הדרך בה הוא תופס את הדמות מלכתחילה, לא רק כיוצר, אלא גם כאדם . בנוסף לשימוש שעשה המספר בכינוי הגנאי, הוא מעניק לדמותו של היהודים שלל דימויים, שרובם ככולם, לקוח מעולם החי : היהודי הוא ״בן הכלבים״ 56 , הם ״בני 55 , היהודים הם ״טמאים״ הטובע בידו הטמאה את סימנו על עוגת הפסחא 58 57 ו ״מרחרחים כמו עכברים״ . כלבים״ כאשר בולבה פרש לישון בביתו של היהודי האדמוני שגר ברחוב היהודי המכונה 60 פניו של 59 , מדומה בעל הבית במראהו ל ״אפרוח״ , ושני ילדיו ל ״גורי כלבים״ . ״המזוהם״ 61 אותו יהודי אדמוני מדומים ל ״ביצת דרור״ . בנוסף המספר אומר על היהודי שהוא בעל הרהורים נצחיים על ממון ״המכרסמים בלב 63 62 ומדמה את היהודים לפחדנים כעכברים במנוסתם...  אל הספר