176 | הילה דוד השוררים בביתו בזמן ליל הסדר מתוארים באריכות : ״פעם הסב רבי אברהם יחד עם קרוביו, תלמידיו ושאר אורחים באולם הגדול של ביתו וערך את סדר הפסח . באולם היה הכל מצוחצח יותר מן הרגיל, על השולחן הייתה פרושה מפת משי רקומה בשלל צבעים, שגדיליה הזהובים הגיעו עד לרצפה . בנועם נצצו צלוחיות המאכלים הסמליים וכן הגביעים 49 הגבוהים מלאי היין, עטורי קישוט של מיני סיפורים קדושים מעשה צורף . ״ מראה ביתו של הרב מבכרך בעת סדר הפסח מאופיין בניקיון ובתחושה של הוד, הדר וקדושה . התיאור מתעכב על פרטים סמליים ומייצגים של אווירת החג ובכל שוררת הקדושה . כדי ליצור מטונימיה ברורה מקפיד המספר על הבהרתו של הקשר בין הסביבה והאווירה המתוארים לבין דמותו של הרבי, שהרי היא עיקר סיפורו : ״נשען על פי המנהג על כרי קטיפה ארגמנית, יושב על כסא מורם מן השאר, הסב רבי אברהם וקרא בניגון את ההגדה, והמקהלה המגוונת הצטרפה וענתה לעומתו במקומות הקבועים . גם הרבי לבש בגד חג שחור, ארשת פניו האצילה, החמורה במקצת, הייתה רכה מן הרגיל, שפתיו חייכו מבעד זקנו החום, כאילו רצו להגיד דברי נועם רבים, ומעיניו נשקפו מעין זיכרון קדוש ותחושת ...
אל הספר