אפיון דמויות היהודים באמצעות תיאור מראם החיצוני

160 | הילה דוד שהיא מוזכרת ביצירה כ״שרה היפה״ : ״שרה היפה, שהסבה לצדו גם היא על כסא קטיפה מורם, לא ענדה דבר מתכשיטיה כיאה למארחת, רק בד לבן עטה את גופה החטוב ואת פניה החסודות . פנים אלו היו יפות עד ריגש כפי שיפי היהודיות מרגש בכלל באופן ייחודי ; תודעת הסבל העמוק, הכלימה המרה והסכנות הנוראות, שבהם חיים קרוביהן וידידיהן מטביעה על ארשת פניהן העדינה סבל נפשי מסוים וחרדת - 16 אהבה ערנית, המקסימה את ליבותינו בדרך מוזרה . ״ הצמדת שם התואר ״היפה״ לדמותה של שרה בכל פעם בה היא מוזכרת ביצירה אינה משמשת רק כאמצעי אפיון, אלא ממלאה גם פונקציות אחרות . לעיתים משמש תיאורו של אדם לא כדי לבנות את אופיו, אלא רק את רושמו על הזולת . שרה היפה היא דמות תמימה ורומנטית, עדינה ושברירית, המתמסרת באופן מוחלט לרבי אברהם, בעלה . זוהי דמות, המרבה בדמיונות ובחלומות, המשמשת כ״רקע״ נאות ומשלים לדמותו המופתית של בעלה . גם דמותה של שנאפר - אלה מאופיינת באמצעות התמקדות ביופייה הפיזי ותיאור חזה אדיר הממדים, אולם נראה בבירור כי בעוד יופייה של שרה היפה מתאים לדמותה התמימה והחסודה, הרי ש״יופייה״ של שנאפר - אלה הוא יופי גס, דו...  אל הספר