100 פרק שלושה-עשר ספק בן קיימא, וליש פוסקים הוא בחזקת ודאי בן קיימא, וחייבים להשתדל ברפואתו ומחללים עליו את השבת לרפואתו, וכן מעידים עכשיו עובדות רבות דבני שמונה חיים [ . . . ] וכמדומה דעכשיו נשתנה הטבע וכפי בחינת הרופאים אפשר שהוסיפו השתלמותם אחר שבעה ונגמרו לשמונה והרי נשתנו הטבעיים ללדת למקוטעין, כמו שכתב הרמ"א סימן קנו סע' ד' בהגה . ומבואר בדבריו שנשתנו הטבעים מזמן חז"ל והשו"ע, ולכן כיום יש לפסוק לדינא שיש לחלל שבת על תינוק שנולד בן שמונה חדשים, שלא כמבואר בדברי חז"ל והשו"ע [ ההדגשות של המחבר ] . יש פוסקים שהעדיפו לאמץ את השפעת הרפואה על הגדר הטבעי-אנושי וממילא על ההלכה, לא לתת שיעורין בשינוי הטבעים, ולתת לפוסקים האחרונים את יכולת ההכרעה העובדתית בעניין ללא כללים ועל פי הבנת מראה עיניהם בלבד . 5 אם כן, האינקובטור היה למושא לדיון בתוך בית המדרש מעת שנהיה רלוונטי והוביל לפיתוח ענף חדש, ייחודי וספציפי, הבוחן את נושא הפגות ביחסי הגומלין שבין הרפואה והמדע וההגדרות ההלכתיות הנוגעות לעניינים האלה . בהקשר הזה יצוין שלמרות ההסכמה הכללית על יכולתו של האינקובטור להציל פגים נחלקו הפוסקים בהגדר...
אל הספר