182 אחרית דבר מתמקדים בעבודה עם הסובבים ומנסים להגיע ללב הנער דרכם . אולי דווקא מכיוון שמרכז עבודתנו איננו במפגשים ישירים עם הנער אנו פנויים להבין, לגייס ולהנחות את הסביבה באופן יעיל במיוחד . אך בסופו של דבר עבודה זו מתמקדת בתפקיד שלדעתנו מספק את הצרכים הבסיסיים של הנער הנתון בסיכון אובדני : הגנה, התייצבות ושייכות, כלומר תפקיד העוגן . מלבד היותנו אנשי מעשה, שנינו גם אנשי מחקר . כפי שציינו, קיימות רק עדויות מחקריות עקיפות ליעילות הפוטנציאלית של גישת הסמכות החדשה למניעת אובדנות . אולי החשובה בהן היא העדות לכך שהגישה מפחיתה דיכאון וחרדה לא רק אצל ילדים הלוקים בהפרעות מופנמות ( Lebowitz et al . , 2012, 2014, 2020 ) , אלא גם אצל ילדים הלוקים בהפרעות מוחצנות ( 2021 , . Schorr - sapir et al ) . עדות זו נוגעת ללב ההנחה שלנו על קיום מכנה משותף רחב בין שתי הקבוצות הללו ועל כך שההבחנה החדה בין "אובדנות ממשית" ובין "איום אובדני" אינה מדויקת, ולא עוד אלא שהיא אף מזיקה . המחקר על התערבויות טיפוליות עוסק פעמים רבות בשאלת היעילות של ההשוואה בין הגישות . הפרדיגמה המרכזית במחקרים אלה מבקשת ליצור גרסה "נ...
אל הספר