50 פרק שלישי במצב של חוסר ברירה, שידיהם כבולות או שהם בודדים ושאיש אינו תומך בהם . עמדה זו של המטפל מסייעת להורים רבים לראות בו שותף משמעותי . העיסוק המפורש במצוקה ובאהבה ההורית חשוב מסיבה נוספת . במרבית המקרים ההורים מרגישים אשמים במצב הקשה של ילדם . לעיתים הם מניחים שגם המטפל תולה את האשם בהם . לאמיתו של דבר, פעמים רבות אנו המטפלים אכן נוטים להניח שההורים נושאים לפחות חלקית באשמה, כי אחרת איך ניתן להסביר שילדם הגיע למצב כזה ? האשמה סמויה זו רובצת כענן שחור על השותפים לעבודה הטיפולית . כאשר אנו עוסקים מפורשות במצוקת ההורים ובאהבתם לילדם, הם יכולים להרגיש שעמדתנו חפה מהאשמה . לעיתים אנו אף אומרים במפורש שאיננו סבורים שהם האשמים בכך שילדם נתון במשבר אובדני . אנו סבורים שהמשבר התרחש בשל גורמים רבים, כמו נטיות מולדות ( למשל, דיכאון או חרדה חברתית ) , היעדר תמיכה ( של הילד ושל הוריו כאחת ) , הסתבכויות בחיים והסלמה ביחסים . איננו מאשימים את ההורים בכל אלה . בספר שכתבנו אני ונחי אלון, השטן שבינינו : מדמוניזציה להידברות ( אלון ועומר, 2005 ) , כינינו עמדה זו "העמדה הטרגית", ואת ההנחה שחייב להי...
אל הספר