פרק עשירי: ווירדיות פסיכדלית — האם הפסיכדליה צריכה להיכנס למיינסטרים או להישאר מוזרה?

102 פרק עשירי סיפורים מוזרים כאלה הם הלחם והחמאה של התרבות הפסיכדלית — תרבות שמבוססת על חוויה שיש בה מרכיבים בולטים של חריגות בלתי מוסברות, ושל תחושת השתוממות מול עולם מוזר מעבר לדמיון . תקופת השיא של העידן הפסיכדלי של הסיקסטיז מתוארת בספריהם של רבים מבוגרי העידן ההוא כתקופה שבה בחלקים מסוימים של החוף המערבי, טבלה התרבות כולה בהזיות קולקטיביות המשלבות מאגיה, טלפתיה, זליגות תודעה ושלל תופעות על-חושיות שהפכו חלק משגרת היום-יום . יקום ומלואו מפריד בין עולם הווירדיות הפסיכדלי של שנות השישים והשבעים לבין עולם הרפואה והעסקים הפסיכדלי המתגבש בימינו . את הכנסים הפסיכדליים הפרועים של העבר החליפו בשנים האחרונות כנסים מעונבים שבהם מתחככים זה בזה אנשי עסקים ואנשי רפואה שקפצו על העגלה הפסיכדלית המאיצה . הם מחליפים רעיונות על רפואה פסיכדלית ללא חוויה פסיכדלית, על פטנטים ועל מודלים מסחריים . הנביא מק'קנה, מלך הכנסים הפסיכדליים של האייטיז, לא היה מוצא שם היום את מקומו . רעיון המיינסטרימזציה, ההחדרה של הפסיכדלים לשדרה המרכזית של התרבות, הפך בעשורים האחרונים לרעיון דומיננטי בשיח הפסיכדלי . פעילים כמו רי...  אל הספר