24 פרק ראשון בעיקרה . הקהילה הרפואית של שנות השישים אומנם הייתה חלוקה בשאלת התועלת והסכנה של הפסיכדלים, אבל היא הייתה תמימת דעים שהחומרים הללו ראויים וצריכים להמשיך להיחקר . זה לא עזר . הפסיכדלים הוכרזו פרמקום-נון-גרטה ובעשרות השנים הבאות נמחקו לחלוטין מהשיח הרפואי במערב . כשהוזכרו, זה היה כסמים מסוכנים שהשימוש בהם מגונה וחסר אחריות . המאה העשרים ואחת מסתמנת, שוב, כסיפור שונה לחלוטין . ב- 15 השנים האחרונות היפהפייה הנרדמת הפסיכדלית ניעורה שוב מתנומתה ועברה שוב את הטרנספורמציה מצפרדע ארסית ומפחידה לתרופת פלא נחשקת . בתוצאה אפשר לחזות בכל מקום, מכתבי עת מדעיים ועד סטארט-אפים שמבטיחים להביא מהפכה לעולם בריאות הנפש . הפסיכדלים מביאים אל העולם האפרורי של הפסיכיאטריה הקונוונציונלית שורה של הבטחות יוצאות דופן . הם משיגים תוצאות מרשימות ומבטיחים לרפא ( לא לאלחש, לרפא ! ) שורה של מצבים ובהם דיכאון, התמכרות, טראומה, חרדה והפרעה טורדנית-כפייתית ( OCD ) . והם מבטיחים לעשות זאת בבזק, בלי צורך בטיפול כרוני לאורך שנים — במקבץ מרוכז של חוויות טרנספורמטיביות . הסיפור לא מסתיים כאן . הפוטנציאל הפסיכדלי,...
אל הספר