פֶּתַח דָּבָר

10 מִשַּמּוּרַמַת לְסֶמִירָמִיס לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרֹוךְ נְעָלָיו . . . וְכָל קַשְּתֹתָיו דְרֻכוֹת . . . וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה" . המייסד העיקרי של ממלכת אשור, היה שלמנאסר הראשון, במאה ה-יג' לפנה"ס . עלייתה הגדולה של אשור החלה בסוף המאה ה-יב' לפנה"ס, בימיו של תגלת פלאסר הראשון, שהיה הראשון למלכי אשור הגדולים . עם עלייתו של אשורנצרפאל ה-ב', 884 - 858 לפנה"ס, החלה אשור להתפשט מחדש . בנו של מלך זה, הוא שלמנאסר ה-ג', 858 - 824 לפנה"ס, ובימיו היתה ההתנגשות הראשונה בין אשור, לבין ישראל שבראשות אחאב . בקרב, שעיקרו התרחש ליד קַרְקַר שעל נהר האורונטוס שבסוריה . לשושלת זו משתייך שַמְשִי-אַַדַד ה-ה', 3 / 824 - 811 לפנה"ס, לצדו המלכה שַמוּרַמַת, ובנו הוּא אַדַד-נִירַרִי ה-ג', 811 - 781 לפנה"ס, ואלה האחרונים, הם נושא עבודה זו . ניתן לומר, שבימי תגלת פלאסר ה-ג', 745 - 727 לפנה"ס, החלה תקופת האימפריה השניה של אשור . מלך זה הציג את עצמו כבנו של אדד-ניררי ה-ג', אך כנראה שהוא אינו ממוצא מלכותי . בתקופתו פותחה שיטת ההגליה הדו-סטרית . מנחם בן גדי, 6...  אל הספר