138 פרק שישי מדולדלים ועם יכולות תפקודיות מצומצמות — אשר מעצימים את חוויות הבדידות, חוסר האונים והתלות באחר . היא הדגימה בעבודה הטיפולית איך ההנכחה הגופנית של חוויית הצמצום והרחבתה במפגש קבוצתי — מפחיתה את תחושת הבדידות, משפרת את הרווחה הנפשית של המשתתפים ומאפשרת גילויי סובייקטיביות חיונית ונוכחת . עזרא ארד מתארת את שלושת שלביה של מחלת הדמנציה — שלב הזיכרון "איפה המפתחות שלי", שלב ההחמרה בזיכרון ואובדן כושר ההתמצאות במרחב — "אני רוצה הביתה" . בגדול, מדובר בתהליך של עצב ורגרסיה רגשית, ירידה קוגניטיבית ומוטוריקה שמתדרדרת . עזרא ארד מספרת על העבודה הטיפולית בקבוצת חולים מהשלב השלישי, שהם באותה רמת תפקוד ומתנגדים לרוב להפעלה, כשאינם בקבוצה . הקבוצה מתחילה בישיבה במעגל, ורואים הרבה חוסר תנועה, עייפות ופסיביות . אצלם ניתן לראות איך בזִקנה מתרופפת מעטפת הגוף המחזיקה אותו זקוף והוא נכנע לגרביטציה ולהצטמצמות התנועה . אבל חברי הקבוצה מתחילים בסבב שמות במעגל שהיא יוצרת, כדי להעניק תחושת מעטפת חברתית וחוויה אינטימית . היא מבקשת מכל אחד להגיד את שמו, ולפעמים הם לא זוכרים, והיא שמה לב למבט של כל אחד...
אל הספר