114 פרק רביעי מענה את האדם כל חייו, גם אם יתמהמה — בוא יבוא, המוות, שם יתחבר האדם אל האוניברסלי, ואולי ייגאל מבדידותו . פלגי ממשיך בפרישת הבדידות : הנשיא זלמן שזר כתב "טוב לאדם היות פעם בדד" — שיקשיב לליבו ויחריש חרש רב, יקשיב לליבו, ויצליח לפתח חוויה סובייקטיבית הזדהותית . הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט סבר שבשקט נוכל לזהות את צרכינו מעבר לרעש הסביבתי . המשורר נתן זך אמר שמתוך בדידות ללא פחד נולדת שירה . וכשנשאל על אודות מהות האדם כיצור חברתי הזקוק לאחר — פלגי מסביר שיחסי האובייקט, הקשר, הוא כמו מזון . אנו זקוקים לאחר, אנחנו חברתיים . ואז ניתן לשאול : האם הלבד הוא צורך נפשי ? הפרדוקס המובנה הוא שאני צריך את האחר כדי להיות מסוגל להיות לבד . מסתבר שהיכולת להיות לבד וביחד הן יכולות משלימות . מה קורה בזִקנה ? האם האדם הזקן כסובייקט חווה בבדידות חרדה בלבד ? לא . קיימת בו היכולת, הפוטנציאל, ליהנות להיות לבד — כאשר מתמקדים בתנועה שבין סובייקט וההקשר שבו הוא מצוי . האישיות הבריאה מחפשת יחסים אנושיים אבל היא גם מחפשת זמן לעצמה, בהנחה שיש לנו ביטחון ביחסי האובייקט שלנו ; שהזולת קיים עבורנו גם כש...
אל הספר