96 פרק שלישי חותר הבוקר : הוא בן קרוב לתשעים, חותר למעלה משישים שנה . בכל . 3 בוקר, בכל מזג אוויר . כשאני מזמינה אותו לכוס קפה כשהוא שב מהחתירה הוא אומר : "אחרי המקלחת", שומר על רוטינה . ואכן, לעיתים קרובות אנחנו משוחחים . אני מביאה לפניו סוגיות שמטרידות אותי, בחדר הטיפול ובחיי היומיום, והוא מפגין חופש תודעתי בלתי צפוי ומדויק . "מאיפה הוא מביא את זה ? " אני תוהה בכל פעם מחדש . אני בת 78 — רוח האדם שבי — בהצגתה ברצוני להפוך את האישי . 4 לפוליטי, לשמש כחומר מדעי . בעלי נפטר שנתיים קודם לכן . היה רגע שצריך היה לבחור בחיים . לקראת ראש השנה הראשון אחרי מותו קניתי מזוודה גדולה לנסיעה לניו יורק, דיברתי עם אחותי בטלפון ואמרתי לה שאני מוכנה לנסוע לזאביק . והיא אמרה : "היית השבוע בבית הקברות" . ואני אומרת : "לא לשם, לזאביק", ובוכה . נוכחתי שאי-אפשר למות בקלות — אז תחיי ! והנה באה הקורונה והפכתי לאקטיביסטית גילנית, לוחמת, ואז גם ראיתי את החותרים נושאים את הסירות על כתפיהם תוך תיאום ביניהם, יורדים לסירה שבמים מצחקקים, בתנועות חתירה הדומות למעוף — והתאהבתי . בדיעבד, זוהי רוח האדם שהייתה בי ונעורה, ...
אל הספר