94 פרק שני המודעות שלנו למשאב האנושי שהאוכלוסייה הזְקנה מהווה היא פריצת הבדידות הזקנתית, שעליה נרחיב את הדיבור . תפיסת האוכלוסייה הזְקנה כמשאב אישי וחברתי מאפשרת להרחיב את ספקטרום הקשר הבין-סובייקטיבי, את הקשרים עם אנשים מבוגרים או זקנים, לקשרים שמתקיימת בהם הדדיות כמו בקשרים המוכרים במקום עבודה או במשפחה . האדם הזקן אינו חווה רק אובדנים בקשרים שלו, את קשריו החדשים והנקודתיים בהיעזרות — הוא יכול לפתח, ואפשר לפתח איתו . פנטימיות בזִקנה פירושה שכל קשר אנושי מזדמן יכול להתרחב, להעמיק ולהיות דו-כיווני, לא רק בועת המשפחה או חברי הילדות . הקשר האנושי הדו-סיטרי הוא גשר למעטפת אנושית במקום בדידות .
אל הספר