מחשבה מחוּללת 195 כפי שראינו בתת-הפרק הקודם, תחושת הצדק היא גורם מהותי בתסמונת הבנאליות של הרוע . תחושת צדק מגיעה עם הכורח להתעלם מסבל של נפגעי המערכת, בין אם הוא מוצדק ובין אם לאו, או לפחות מנתקת את המודעות לסבל מהמוטיבציה לפעול למען הקלתו . ראינו בדו"ח של הס, שהתפתחות האטימות כלפי סבל הקורבנות הייתה חלק מרכזי בהכשרת קציני האס-אס . כשסבל של הקורבן חודר למסגרות התפיסה, תחושת הצדק מאבדת מכוח אחיזתה בהכרה . במקרה זה עלולים להתרחש שלושה תהליכים : תחושת הצדק עשויה לאבד את חשיבותה לנוכח הדחף לסייע לקורבן, המודעות לאי-צדק מבני עשויה להופיע בהכרה, והאמון במערכת יורד . שליטים שרוצים לשמור על נאמנות אזרחיהם חייבים אפוא להשקיע משאבים כדי להרחיק את קורבנות המערכות שלהם מהעין . חדירת סבל הקורבנות למערכות הקוגניטיביות, משמעותה שמתעורר דחף אצל האדם התופס להקל על הסבל והוא מסיט הצדה את הדחף לשמר את התפקוד השגרתי . מסיבה זו, ההוצאות להורג ההמוניות באמצעות ירי לא היו יכולות להיות פונקציונליות עבור הפתרון הסופי . המגע הישיר של הרוצחים עם קורבנותיהם הפך את שיטת הרצח הזו לבלתי ישימה לאורך זמן . מהר מאוד ה...
אל הספר