64 פרק א' שואלת האם הגיבן המוכה ראוי לעונשו או לא . היא רואה את מצוקתו ומנסה להקל עליה, ללא קשר לאלו . "צדק" במובן הזה של ה"מוסר" הוא הרגע בו האדם הנתון במצוקה מקבל את הסיוע הדרוש לו, גם אם בניגוד לחוק, לנורמות ולמנהגים . בספרים הקודמים בסדרה דנו בכך שחינוך המפתח מחשבה חופשית ומחשבה ביקורתית הוא חינוך המפתח את היכולת המוסרית שהיא היענות לסבלו של האחר . בפרק זה תפיסה זו מקבלת סימוכין . למשל, אנו רואים כי השערת העולם הצודק, האמונה בכללים על פיהם פועל העולם, היא מקור להאשמת הקורבן . לתופעת הדיסוננס הקוגניטיבי חלק בתסמין זה . אם העולם צודק, הרי שהקורבן חייב להיות אשם בגורלו, אחרת מערכי התפיסה יסבלו מסתירה פנימית ולא יוכלו לתפקד . אמנם, בשעה שמתפתחת האשמת הקורבן אצל המאמין בתפיסת העולם הצודק, מערכות התפיסה שלו חוזרות להיות קוהרנטיות ולוגיות, אלא שהקורבן, במקרה הזה, סובל פעמיים — פעם עקב גורלו ופעם עקב היותו מוצב כאשם — ותפיסת המציאות של המאשים מתעוותת . כיצד יכול אדם לצאת ממצב זה ? אם נעלמת תחושת הצרימה — הסתירה בין האמונה בטיבו של העולם לבין המציאות — נעלם הדיסוננס הקוגניטיבי, אך משותק גם ...
אל הספר