הטיות קוגניטיביות 57 החוקרים הסיקו מתוצאות הניסוי כי הליך האשמת הקורבן קשור, בין השאר, לצורך להפחית האשמה עצמית במקרים בהם האדם יכול לעזור לקורבן . לפי הסבר הזה, האשמת הקורבן מאפשרת לאדם לומר לעצמו "הוא [ הקורבן ] אשם, אז אני לא צריך לעזור לו או לקחת אחריות על המצב שלו" . למנגנון זה מאפיינים דומים למנגנונים הקוגניטיביים הפועלים בעת הניסיון להפחית דיסוננס קוגניטיבי, עליהם דיברנו בתת - הפרק הפותח פרק זה . לפי הסבר זה, מתרחשת סתירה בין הקוגניציה השולחת את המסר "יש כאן אדם שסובל וצריך עזרה" לבין דפוס הפעולה או היעדר הפעולה "אני לא עוזר / ת" או "איני רוצה להיות מחויב / ת לעזור" . מתוך הצורך להפחית את הדיסוננס, משנה האדם את הקוגניציה ( "אולי אין צורך בעזרה, כי הסובל הוא האשם במצבו" ) ולא את אופן פעולתו . מי שנכנעה ללחץ היא חלשה, ולכן אשמה בגורלה הסבר חלופי אחר למסקנות של לרנר וסימונס הציעו גולדפריי ולאו 49 הם שיערו שייתכן שתופעת האשמת הקורבן התרחשה ב- 1975 . במחקר של לרנר וסימונס ב- 1966 לא כתוצאה מהשערת העולם הצודק, אלא בשל כך שמי שמסכימה להקריב את עצמה למען הכלל נתפסת כחלשה, ולכן כראויה במ...
אל הספר