48 פרק א' ריאליסטיות, ועם זאת רובנו נוטות להאמין שהעתיד שלנו יהיה טוב יותר מההווה . מחקרים מראים, למשל, שהרוב מאמינות שסיכוייהן להתגרש נמוכים מממוצע הגירושין באוכלוסייה . הרוב סבורות גם שקטן יחסית הסיכוי שיקרה להן דבר רע באופן קיצוני, כמו תאונה או אבדן כושר עבודה, ואילו הסיכוי שיקרו להם דברים טובים במיוחד הוא גדול ביחס לממוצע באוכלוסייה . אשליית האופטימיות עשויה להעניק לנו מרץ וכוחות לנהל את ההווה, אך היא עלולה לגרום לפסיביות במצבים בהם עדיף לפעול כדי למנוע קשיים וכישלונות בעתיד . הטיית החוכמה בדיעבד : "אשליית האופטימיות" משפיעה על האופן שבו אנו תופסות את העתיד, ולכן, כאמור, משפיעה גם על האופן שבו אנחנו פועלות בהווה, אבל ישנה הטיה נוספת שמשפיעה על האופן שבו אנחנו תופסות את המצב, בעיקר דרך השפעה על האופן שבו אנחנו תופסות את העבר . 38 זוהי "הטיית החוכמה בדיעבד" . האם, למשל, היינו יכולות לצפות את אירועי האינתיפאדה השנייה שפרצו בעקבות הביקור של אריק שרון בהר הבית בשנת 2000 ? האם היינו יכולות לחזות את גל הפיגועים שלאחר הסכמי אוסלו ? האם היה ניתן לצפות את "האביב הערבי" ואת גל נפילות המשטרים ...
אל הספר