34 פרק א' הסבירות לתופעת הדיסוננס הקוגניטיבי ולהגיון מונחה מוטיבציה . במקום הזהות הקולקטיבית שואף החינוך מן הסוג האחר לפתח את החתירה למימוש עצמי ולחברה צודקת במונחים של צדק אוניברסלי . הפדגוגיה הביקורתית של פאולו פריירה מבוססת על תפיסה כזו, ובמידה רבה גם הפדגוגיה של ג'ון דיואי, ג'ון הולט ואיוון איליץ' . נשוב לתפיסה זו עוד מעט . המודעות לפעילות ההיגיון מונחה המוטיבציה מגלה מיד את הכשל המובנה בחינוך הנפוץ, זה המזהה את החינוך עם הפנמת זהות, ערכים ונורמות : חינוך כזה מחליש וממעיט את מנגנוני ההיגיון . כאשר הזהות מוטמעת כ"טבע שני" והאמונה בצדקת הדרך ובנרטיבים תומכת בה, הסיכוי להתפתחות תפיסת מציאות התומכת בקבוצות השייכות עולה . כך תופסות מיליוני א . נשים את העולם באופן שהולם את הזהות אותה פיתחו בתהליכי חינוך, ואינן יכולות לפתח תפיסת מציאות החורגת ממנה . נחשוב, למשל, על האופן בו נתפסה ארצות הברית בעולם המערבי במשך כל החצי השני של המאה העשרים . היא נתפסה, ונתפסת עדיין, כ"מגנת העולם החופשי", "מגנת זכויות האדם" ו"ארץ האנשים 15 מול כוחות השואפים לחבל בזכויות האדם ממזרח החופשיים" אירופה הקומוניסטית...
אל הספר