478 שם הספר הקנטו שלפנינו הוא בראש ובראשונה קנטו של "מעבר", במובן האנתרופולוגי של המונח הלה מציג בפנינו טקס חניכה, שחייב לבחון ולאשר את הבגרות הפואטית, המוסרית והאינטלקטואלית שהגיבור הגיע אליה כעת כאן, בפעם הראשונה, דנטה - כפי שמלאך הטוהר אומר לעולי הרגל - חייב לאלץ את עצמו ולעבור את העינוי של המכפרים, עליו לעבור דרך מסך האש אם הוא רוצה להמשיך בדרכו ופה ההתנגדות העיקשת שלו פוגשת אותנו לא מוכנים : אותו משורר מעודן, הטוען דק ההבחנה של הקנטי האחרונים, שב להיות אדם עם הדחפים הלא רציונליים שלו ועם האטימות הנגרמת מהאימה המשתלטת עליו הקורא שב ונזכר באותו דנטה, שימים אחדים בלבד קודם לכן, נתקע על מפתח הדרך בעולם המתים, ואשר וירגיליוס האשים אותו בפחדנות חייתית סוס החושש להמשיך ללכת גם עתה וירגיליוס מעודד אותו ודוחק בו להמשיך, תוך שהוא מבטיח לו שהוא אמנם יחווה כאב "ללא מידה", אך ישרוד ; הוא אומר לו שהאש - בפורגטוריום אינה מכלה גופים חומריים, כפי שהוא יכול לראות אם הוא יקרב את כנף בגדו אל האש אך ללא הועיל דנטה נותר "קבוע ונוקשה" כעת שב אל הקורא גם הזיכרון של אותו לקח קטן שבאטריצ'ה לימדה את וירגילי...
אל הספר