192 שם הספר רוח בקנטו הקודם, מתחיל פה תיאור מפורט של שלוש נפשות, שהן מופת ליהירות אומברטו, המדבר רק על עצמו, מייצג את היהירות של בתי האצולה ; במחצית השנייה של הקנטו מדבר המיניאטוריסט אודריזי מגוביו על עצמו ועל יהירותו של האמן, ולאחר מכן הוא מציג את מי שלפניו, הלא הוא פורבנצנו סלוואני, מופת ליהירות פוליטית המבקרים הרבו לדון ולכתוב על הקנטו שלפנינו, אשר כפי שהמספר עצמו מודה, מערב באורח ישיר את דנטה עצמו ואת מודעותו הגבוהה לעצמו כאמן על כך הוא נתן לנו הוכחה ברורה בקנטו הקודם בהערות המקדימות הקצרות הללו אסתפק בהצגת הנקודות העיקריות לצורך הבנת הבעייתיות המוסרית והסגנון האמנותי ראשית, אני סבורה שיש תועלת מיוחדת בתרומתו של 2007 ) Marini ) שהדגיש שההרגל המגונה שמדובר עליו כאן הוא היוהרה, המנוגדת לשפלות הרוח לעומת זאת, ההערכה המוצדקת ליכולות הגבוהות של אדם, המאפיינת את גדולי הנפש, עומדת בניגוד למוגות – הלב, אך דרה בכפיפה אחת עם שפלות הרוח לכן, בניגוד למה שעשו פרשנים רבים, ויש מי שממשיכים בכך גם היום, אין טעם לדון בפרופורציה השונה של יהירות ושל שפלות רוח שהנפשות לכאורה עדיין נגועות בהן, החל במספ...
אל הספר