קנטו ק 157 13 - 15 : כלומר : 'כשהסנונית, המקדימה את עליית היום, מתחילה לשיר בעצב, אולי נזכרת בכאביה הראשונים' גם הפריפרזה הזאת המציינת את השחר נשענת על המיתוס הקלסי, במקרה הזה המיתוס של פְּרוֹקְנֶה ופִילוֹמֶלָה ֎ ראה : 56 Alberto Magnus, De animalibus, XXIII, xxiv, : "היא דברנית ומקדימה בשירה ומבשרת על היום" ( ֎ ( Singleton בנוסף לכך, 2010 Ledda , ע' ,93 מדגיש גם את הערך הסמלי של הסנונית בתרבות של ימי הביניים : על בסיס ישעיהו ל"ח, 14 : "כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה ; דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, אֲדֹנָי עָשְׁקָה – לִּי עָרְבֵנִי" ( בוולגטה הנוסח הוא “sicut pullus hirundinis sic clamabo” , כש – hirundo הוא סנונית ) , הסנונית נחשבת לסמל ליכולת התיקון שיש בכפרה אך לדעתי אין ספק שהערכים הללו נותרים ברקע כאן לעומת התכנים הארוטיים רבי העצמה והאלימים העולים מן המיתוס הקלסי ֎ לפי המיתוס, טֶרֶאוּס, בעלה של פרוקנה, אנס באלימות את אחותה הבתולה, פילומלה, ולאחר מכן כרת את לשונה כדי שלא תתלונן עליו אך פילומלה רקמה את הפרשייה על בד ושלחה את הבד לאחותה, שהתמלאה זעם והרגה את בנם הקטן...
אל הספר