קנטו ק 115 סיבה לקיומו דברי ההלל האלו לווירגיליוס אמורים להיות ההחלה לגביו של עיקרון מידה כנגד מידה מבחינת העונש אלא שווירגיליוס אינו מדבר על עצמו בחייו, אלא במותו : המוטיב הכואב של העונש הנצחי למי שלא חטא, אך לא הכיר את האמונה האמיתית, שוב מהדהד כאן באותם הצלילים שהוא נשמע בפעם הראשונה, בקנטו הרביעי ב"תופת", בתיאור הלימבו ויושביו ובדיוק כאן, במקום שבו גדולתו שוב זוכה להכרה, המשורר הענק, האיש הלטיני הענק, שלא הכיר את האמונה, מוצג בפני הקורא כמי שהפסיד במשחק הסופי, כמי שהפסיד את מלכות השמיים ; בעוד שהמשורר המאמין אך המשני סורדלו, מי שהיה יכול לעצב את שפת אמו לשפת תרבות, אך לא רצה לעשות זאת, זכה בגאולה זהו הלייט – מוטיב שנפתח על ידי הדימוי הפותח בקנטו הקודם, ואשר מהדהד גם כאן באחת מהווריאציות הרבות שלו וכאן, במקום שבו דנטה הדמות נעלם - אלמלא הזיכרון שהמספר מנכיח בסיפור הדברים - סורדלו הופך למדריך של וירגיליוס המום : מדריך בכל הנוגע לדרך וגם מדריך בכל הנוגע להכרת החוקים המושלים בפורגטוריום וכך הוא מסביר לו שהמכפרים יכולים לטפס במעלה ההר רק לאור השמש לאחר השקיעה סוג של אין – אונים שמרסן את...
אל הספר