קנטו ק 51 לפנינו לאמיתו של דבר, וירגיליוס מתאושש במהירות ושב לתת לדנטה את השלווה המספקת כדי לשחרר את סקרנותו ביחס למקום דנטה נושא את עיניו אל ההר : עלינו לזכור שאנו בשיאו של הבוקר ושהשניים הפנו את גבם לחוף, כך שהם פנו מערבה דנטה רואה לפניו את צלו הארוך, ואף לא צל אחר פרט לכך : שוב אוחזת בו האימה מכך שהוא לבד, והוא שוב פונה לווירגיליוס והלה מחזק אותו : שכחת שאני רק רוח, ולכן אני שקוף ? אך ההערה הזאת, המובנת מאליה כשלעצמה, ושסיבתה היחידה היא האימה של מי שנמצא במצב זר לו, ויכלה לגרום לשכחה, שלובה יחד עם שני מוטיבים בסיסיים אחרים : הראשון הוא נוכחותו של הגוף של דנטה, שמעלה בווירגיליוס, ולאחר מכן, כפי שנראה, גם בנפשות מכפרות אחרות, את זכר גופם שלהם וירגיליוס אכן נמשך להתעכב ולספר על אודות גופו שלו לאחר המוות, כיצד הוא נקבר בברינדיזי, וכיצד אוגוסטוס רצה להעבירו לנפולי כדי לתת לו כבוד גדול יותר המוטיב השני - שעניינו הקושי להבין כיצד נשמות כאלו יכולות לסבול עינויים פיזיים - הוא בדיוק מה שהסיפור הקדים לנו באופן סיפורי : השכל האנושי, אף כשהוא ברמת השיא שלו, אינו מתאים להבנת העקרונות הראשונים, וו...
אל הספר