קַנְטוֹ 2

36 שם הספר אמנם לא יאבדו עוד לעולם, אך שאסור לו להסיח את הדעת, כל עוד אפשר עדיין לדבר על "כאן ועכשיו" של מסלול הכפרה זהו אחד המאפיינים המקרוסקופיים שגורמים לפורגטוריום להיות ממלכה בסטטוס מעורב, בין הסטטוס האנושי והסטטוס האלוהי, ושבקנטו המקדים שלפנינו מתבטא במלואו מצד אחד, הכמיהה של הנפש לדרך ( ש’ 12 ) , ומצד אחר המעצורים שהגוף וחושיו מעמידים : לעיני שני עולי הרגל המביטים מזרחה מופיעה לפתע דיסקה בוהקת של אש, המזכירה לדנטה את מאדים, המכוסה באדים לעבר השקיעה, ושבאורח כמעט פלאי גדלה ומתגלה, מתקרבת בהבזק של ברק, בדמות שיש לה כנפיים צחורות, הניצבת על רגליה בירכתיו של כלי שיט צחור התדהמה הדמומה של שני עולי הרגל נשברת על ידי דבריו הנרגשים של וירגיליוס לדנטה, דברים המזמינים אותו לכרוע על ברכיו מול מי שמזוהה אז כמלאך אלוהי דנטה, בפעם הראשונה כאן, כפי שיקרה פעמים רבות מאוד עד לחזיון הסופי של העדן, אינו מצליח לעמוד בעצמת האור שהוא כעת קרוב מאוד, והוא נאלץ להשפיל את מבטו בינתיים, על הסירה הקטנה שבה שרים את המזמור הפרוגרמטי מספר תהלים "בצאת ישראל ממצרים", קבוצת המכפרים חוזרת, כמעט כמו מקהלה יוונית, ...  אל הספר