196 אנחנו המחפשים — בין הדרקון למטמון על המסך הולכות עד "הקצה", בכל האמצעים שיש ברשותן באותו מצב . לפעמים בעיניים פקוחות, לפעמים בעיניים עצומות ובלהט הדרמה, לעתים מתוך תכונה בלתי ניתנת לשליטה . דומה שכל הכלים הקולנועיים מכוונים לרגע זה ככל שהוא מתפתח . אלו סרטים שאזכור לנצח מן הסתם . אחד הרגעים האלה מתרחש בסרט "צייד הצבאים" ( מייקל צ'ימינו, תסריט : דריק ושבורן, מייקל צ'מינו, 1978 ) . לקראת הסוף חוזר מייק לווייטנאם להחזיר הביתה את חברו הטוב ניק . כך הבטיח לו מייק ביום חתונתו, כשניק לוקח אותו הצידה ומבקש בכל מקרה שמייק לא ישאיר אותו מאחור בווייטנאם . כאילו ידע למפרע מה מועיד לו גורלו . מייק מחפש את ניק במאורות הימורים ורולטה רוסית, שהרי כבר טעמו שניהם הימור זה עם החיים . אבל כשהיו חיילים, וגם שבויים, עוד היו להם כוחות להילחם באויבים, לברוח גם אם היו המומים מהגיהינום שיצרה המלחמה שלהם . עכשיו, בסיבוב האחרון הזה, מייק מוצא את ניק יושב - מהודר משהו, מסומם למדי - במועדון הימורים, כשאקדח טעון בידי המנחה . הקהל שואג מאחור - זה נראה כמו גן חיות ! ועם זאת, יש תחושה של רווחה שמייק הגיע בדיוק בזמן...
אל הספר