26 אנחנו המחפשים — בין הדרקון למטמון את השולחן הריק שלו, עם המגירות הריקות שלו, והנייר הלבן, שעליו לא הצליח עד כה לכתוב דבר . כשהוא מניח את רגליו על השולחן, הוא מפנטז מה יכתוב, אם בכלל יוכל לכתוב . מתוך הלבה הגועשת שבתוכו, הוא אינו מצליח לזקק ולו פסקה אחת, ולו מילה אחת . "לא חסרו לי מחשבות או מילים או הכוח לבטא את עצמי," הוא כותב, "היה חסר לי משהו הרבה יותר חשוב : הידית שתוכל לעצור את השטף שיצא ממני . המכונה הזו לא הפסיקה . לעזאזל, זה היה הקושי . זה לא שעמדתי באמצע הזרם, אלא שהוא התערבל בתוכי ללא כל אפשרות לשלוט על כך . " ובכל זאת המכונה שלו עצרה בחריקת בלמים ערב אחד כשביקר בתיאטרון . כשעמד באולם - בדיוק במקום בין האור הדולק לבין החושך, לקראת עליית המסך הרגיש לפתע את הציפייה של הקהל גם בתוכו, והבין בלי כל מחשבה קודמת על כך, שאילו היצור האנושי היה ער או עירני יותר - הוא עצמו היה עולה על הבמה, - חש את עליית המסך על חייו וחי אותם . זה היה רגע נוכח כל כך, ששטף אותו באור יקרות גדול של מציאות . הוא התבונן באיש שעולה לפניו במדרגות הגבוהות ליציע והרגיש שזה יכול היה להיות הוא עצמו, הוא הישן שהו...
אל הספר