166 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה על אפשרות זו ברצוני להתעכב בסיום דבריי . הצגתם מהווה עבורי גם דרך להמחיש את הרעיון שהעליתי במבוא בדבר הקשר העמוק שבין המגע והדיאלוג עם הצל לבין היכולת ליצור בשדה האומנות . בתחילת הסיפור מעורר הבית ממול את סקרנותו של המלומד, וכך מתאר זאת אנדרסן : רק הבית אשר אל מול פני בית האיש המלומד דממה הייתה בו כדממה אשר בקברים, ולא נשמע מתוכו כל קול וכל הגה . ואולם ידע המלומד היטב כי לא ריק הבית הזה מיושב, כי על כן ראו עיניו פרחים על פני המעקה אשר שם, והפרחים עולים ומציצים באור פני השמש הבוער, וזה אות כי יש אדם בבית המשקה את הפרחים מים . והיה לפנות ערב, וירא כי נִפְתֹּחַ נפתחה גם הדלת אשר שם, ואולם חֹשך היה בחדר הקדמוני עד בלתי ראות דבר, ורק מן החדר הפנימי נשמע קול זמרה בכלי-שיר . ( שם ) הבית מעורר את סקרנותו של המלומד, והוא מבקש לדעת מי מתגורר בו . לשאלתו של המלומד משיב לו בעל הבית כי הוא אך מדמה שקול זמרה נשמע ממעמקי הבית האפל, ו"הלא כמוהו כקול הסירים" . אלא שהמלומד אינו מסתפק בתשובה זו, וערב אחד, שעה שהוא ...
אל הספר