תפקיד "האני האחר" בכל אחד מהטקסטים

152 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה הָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה, אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה", אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" וְ"בְּבַקָּשָׁה" . שָׁאַלְתִּי מִיָּד : "זֶה מֻתָּר ? אַתְּ מַרְשָׁה ? " וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד זֶה קָרָה - לְפֶתַע נִכְנַס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע וְאָמַרְתִּי : "אַתְּ טִפְּשָׁה ! " בשונה מהקשר המכיל והאינטימי המוסתר מעיניהם של המבוגרים בין הילד לידידו טינטן בשירה של ילן-שטקליס, ובשונה מתחושת הפיצול וראיית החבר הדמיוני כמי שמפריע לילד להתאים עצמו לדרישות המבוגרים בשירה של גולדברג, הדס, החברה הסודית של רחלי, היא תמונת ראי של רחלי, ולכן השתיים יכולות להיתפס כ"אני אחד" . מצב זה של מעין "תאומות סיאמיות" מאפשר לרחלי לפעול בהתאם לצרכיה האותנטיים באמצעות היענות לצרכיה של הדס הדמיונית . כל זאת בשיתוף פעולה מלא של הוריה היודעים על קיומה של הדס ומכירים בו . כך למשל כשרחלי והוריה אוכלים יחד, רחלי מבקשת לתת גם להדס את הלפתן, הקינוח החביב עליה, ושתיהן אוכלות זו מצלחתה של זו כשלמעשה רחלי מקבלת מנה כפולה ש...  אל הספר
מכון מופ"ת