פרק שישי - כתיבה כפולה : כותב מבוגר, כותב ילד ; נמען מבוגר, נמען ילד | 141 נראה שההצהרה החגיגית "היום אני מתחילה לכתוב" מבטאת, מעבר לדיווח על המעשה, את עצם הרצון בכתיבה . במקביל לכך גם תוכן דברי הפתיחה מצביע על שני סוגי הכתיבה המתקיימים ביומן : הכתיבה היומנית ה"טהורה" והכתיבה הספרותית . בצד פירוט מעשי היום-יום מופיע משפט כמעט "שירי" ( מודגש בציטוט ) , המצביע על נקודת המבט הפיוטית שבה ניחנה גולדברג כבר בהיותה בת עשר . ולמרות שהיא מסיימת באמירה : "אין מה לכתוב היום", בולט כאן תיאור העננים "כמלאכי אור", שאיננו עולה בקנה אחד עם אופי האינפורמטיבי של שאר חלקי הקטע . בולטת גם הכוונה לכתוב את היומן בעברית ( כולל התאריך ) , הגם שזו הייתה עבור גולדברג שפה נרכשת . אביה של לאה גולדברג, שגדלה בליטא, העדיף את היידיש, ואילו אימה אהבה מאוד את השפה והספרות הרוסית, "שפת המשכילים", והעדיפה לדבר בה . לאה הבת הלכה בעקבותיה, ואת שיריה הראשונים אכן כתבה ברוסית . אלא שהכתיבה בעברית הייתה משאת נפשה מגיל צעיר, והדבר בא לידי ביטוי ביומנה כילדה, שבו היא מצהירה בגלוי על רצונה זה . בפתח היומן היא מעידה במפורש על כו...
אל הספר