138 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה משאלת הפתיחה ועלילות המשנה הנוצרות באמצעותם - כל אלה מעצימים את היסוד המופרך של הסיפור ומדגישים את חוסר ההיגיון שלו . ממד חוסר ההיגיון משרת את יסוד השעשוע וההומור שבסיפור בגלל הפיזור והרחבת העלילה בגרסת ספר הילדים . שאלת האהבה, שאלת ה"מה זה" הפותחת את הסיפור, נמהלת בדיון ההגיוני כביכול המתרחש בעלילות המשנה, המגבב שטות על גבי שטות עד ליצירת תמונת עולם מופרכת ומשעשעת, לרגעים מסתורית ולרגעים קצת מפחידה ( דם, פצע, חפץ חשוד ) . לכל זה ניתן וחשוב להוסיף את ההתבוננות בציורים, שמצד אחד ממקדים את תשומת הלב בשאלת הכתם, ומצד שני מאפשרים לנו לראות ולא רק לדמיין את כל היסודות המופרכים המתוארים בסיפור, דמויות אנושיות וחפצים כאחת . הוספת הדמויות מופיעה גם בחלק האיורי של הסיפור, אך לאו דווקא בהתאמה להופעתן בטקסט עצמו . כך למשל החתול עם השמלה, דמות מוזרה ומעוררת תהייה, מופיע כבר בעמוד הראשון בפתח החלון, ואילו אזכורו מתרחש בשלב מאוחר יותר של הטקסט . בממד החזותי יש לכל הניחושים הללו ולכל הדמויות הנוספות תוקף ממשי, ...
אל הספר