136 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה - מֵאֵיפֹה יֵשׁ לָהּ כֶּתֶם ? - הַמֶּלֶךְ נָתַן לָהּ אֶת הַכֶּתֶם, כִּי הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ . ( שיר ילדים ) מה מתחולל בין משפט הפתיחה למשפט המסיים בשיר הילדים-מבוגרים הזה ? בתחילה נראה כאילו לפנינו שיר חסר פשר, מעין שיר איגיון ( נונסנס ) העוסק בניחושים ההולכים ונעשים מופרכים יותר ויותר בניסיון לפענח את מה שרואים על ראשה של המלכה : כתם, כבש, כתר, קקטוס, קרטיב, קטשופ . בתוך ניחושים מופרכים בעליל אלו, נמהל גם הניחוש הסביר והמובן מאליו - כתר, שהרי טבעי שעל ראש המלכה יש כתר . לאחר שעלתה לראשונה אפשרות הכתר, ולאחר עוד כמה ניחושים מופרכים, מופיע משפט ארוך הממקד את תשומת הלב שלנו בקשר בין המלכה לבין כתר : "אבל מה פתאום ? זה בכלל לא כתם, זה כתר, כלם רבים על הכתר, כל אחד חושב שהכתר מגיע לו" . בצד פענוח הכתם ככתר נכנס פה גורם נוסף - הקנאה, כלומר התחרות וההשתוקקות לכתר של המלכה מתוך תאוות הכוח של המתבונן . מכאן נעשה ה"דיון" בהיר ומפוענח יותר ועוסק בשאלה למי שייך הכתר . אבל אז, כשמתברר שהמלכה היא לא מלך, שוב ...
אל הספר