מבוא

118 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה פילוקטטס של סופוקלס ( 1998 ) והסופה של שקספיר ( 1964 ) . אבל הטקסט שנתן למסורת הזאת את שמה הוא הרומן הידוע של דניאל דפו – רובינזון קרוזו ( 2006 ) . לכאורה זהו סיפור הרפתקאות, אבל יש בו אלמנטים רבים המעמידים אותו בזיקה אל המסורת האוטופית . השהות של רובינזון באי הבודד היא בעצם הזדמנות לבחון את כל הערכים שעל פיהם הוא חי, לבדוק באיזו מידה של עומק הם טבועים בו, ואם הם עשויים להתקיים גם במקום מבודד, מחוץ לכל מערכת חברתית-היסטורית . אלא שבניגוד לאוטופיה, הערכים הנבחנים פה אינם בגדר של חזון לחברה חדשה, אלא שִחזור מדויק של הערכים שבתוכם גדל רובינזון . הוא יוצר על פני האי מציאות קולוניאלית וקפיטליסטית של איש אחד בסגנון העולם שממנו נפלט . כך שהסיפור כולו הוא מעין אישור של הערכים הללו . מעניין במיוחד יהיה בהקשר זה להשוות בין גרסת רובינזון המקורית, שנכתבה לקהל מבוגר, לבין עיבודיו השונים של "רובינזון קרוזו" לילדים, שבהם במקום דיון בערכים קולוניאליים וקפיטליסטיים עולה סיפור הרפתקאות של אדם הנקלע לאי בודד, באופן...  אל הספר