110 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה המציאות הקונקרטית, ואולי גם חבה לה את מקורה . ההברות הראשונות שהתינוקות משמיעים כשקובי אחיהם חוזר הביתה הן "בה-בה-בה" . הברות אלו, המאפיינות את תחילת הדיבור אצל כל תינוק, מגויסות על ידי האם ומתפרשות כחלק טבעי מהמציאות . היא שומעת בהן את המילה "אבא", המופנית כביכול לקובי, ובכך היא אוכפת עליו את זהות האב המת . התאומים, ה"גמדים" הקטנים, נלכדים בבלי דעת באשליה שיוצרת אימם ומאמינים כי קובי הוא אכן אביהם . יתר על כן, בשילובה את קובי בשקר שהיא בוראת, סימונה גם כופה עליו לוותר על זכויותיו כאח וכבן . במהלך זה היא גוזלת ממנו את ילדותו ומטילה עליו תפקיד בוגר בטרם עת . ולא אך זאת, בהפיכתה את קובי בנה לבעלה, היא גם מפרה את טאבו גילוי העריות, אף שהדבר אינו מתממש בפועל ביחסיהם . סימונה יוצרת אפוא מציאות חדשה, אשלייתית, שבה האב-הבעל לא מת, אלא מי שמת הוא סבם של התאומים . השקר שהיא בונה פוגע גם בילדיה האחרים - האחים דודי ואיציק והאחות אתי . הללו נאלצים לשתף פעולה ולהעמיד פנים שקובי הוא אכן אביהם . בכך גוזלת סימונ...
אל הספר