96 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה ממרחק השנים . בדוגמה של שושנה מתואר הספר ויהי ערב כ"טקסט מלווה", כלומר טקסט ששושנה פגשה בו בנקודות שונות במהלך חייה, כשהמעבר מתקופה לתקופה קשור בשינויים שחלים באופי הדיאלוג בין שני הקולות . "פעמיים בחיי נגמלתי מהבכי באמצעות הספר ויהי ערב" . משפט פתיחה זה מגולל בעקבותיו תיאור של מערכת יחסים מורכבת עם הספר לאורך שנים רבות . כבת בכורה למשפחה המונה שלושה ילדים, זכתה שושנה לשמוע את הספר מפי אביה, כשהדיאלוג שנוצר באמצעות הקריאה היה אינטימי : בכל פעם שאבא קרא לי את המילים "את יודעת שאבא כועס" הייתי פורצת בבכי . בקושי רב הייתי מצליחה להירגע מהבכי בסוף הסיפור כשאבא קרא את המשפט : "וכשאבא נשק לה אוהב וסולח / נשק לה אז גם הירח" . אחר כך גדלתי, ושוב לא קרא לי אבא את הסיפור, אבל כשנולד אחי הייתי מתגנבת ומקשיבה כשאבי קרא לו את הסיפור, זאת למרות שכבר ידעתי לקרוא בעצמי . להפתעתי שוב לא הייתי פורצת בבכי לשמע המילים "את יודעת שאבא כועס" . לעומת זאת סיום הסיפור היה ממלא אותי שמחה . עם אחי הצעיר ממני בשבע שנים גם כן ...
אל הספר