80 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה להשמיע את קולה, אך נדחקת הצידה ואף מושפלת עד עפר [ . . . ] בכל פעם מחדש מוצאת את עצמה סינדרלה במקום אילם וחסר משמעות . אורית מביאה את תחושת הקיפוח והנטישה לכלל קיצוניות, והיא הופכת את סינדרלה לדמות אילמת, נעלמת ומושפלת כאחת . בדבריה אין כל רמז לכך שרק נסיבות חיים ספציפיות ו"כוחות רשע" גרמו למצבה המושפל של סינדרלה . היא תופסת אותה כדמות שנמחקה לחלוטין כתוצאה מהתעלמות הסביבה, עד כדי כך שאין היא מסוגלת להבחין באפשרויות קיום אחרות, שאכן התממשו בעברה של סינדרלה . חוויה זו של היעדר, היעלמות והיאלמות קשורה אצל אורית בחוויות אישיות שלה מילדותה המוקדמת, שבה ליוותה אותה התחושה שלסביבה כלל לא אכפת ממנה ושהוריה מתעלמים לחלוטין מקיומה . אורית חוותה התעלמות בוטה מצד הוריה, והיא שהביאה אותה לייאוש מוחלט מהאפשרות שמישהו ישים אליה לב . ההרגשה שליוותה אותה היא שלא משנה מה תעשה, לעולם לא תשיג את מה שהיא זקוקה לו כל כך - נוכחות, נראות, התייחסות וערך . היא מתוודה : "הרגשתי צורך עז להוכיח את עצמי כדי שיראו שאני שווה הת...
אל הספר