36 | בחזרה לטקסט ילדות : דפוסי דיאלוג בין קול המבוגר לקול הילד בספרות וזיקתם לביבליותרפיה הייחוד הילדי של הסופר האומן : בשונה מן המבוגרים, שקראו כנראה את הידיעה בלי לתת יותר מדי את דעתם עליה, הרי שהוא התייחס אליה כפי שילד קטן מפעיל את דמיונו כשהוא משחק עם בול עץ, כלומר מדמה שזהו סוס, רוכב עליו וקורא "דיו" . קסטנר אף מרחיב את הדימוי הזה לסצנה שלמה ומספר כיצד אחיו הגדול של הילד לועג לו שאין המדובר אלא בבול עץ, שעה שהילד המשחק מאמין בכל מאודו שהוא דוהר על גבי סוס . בלי להכביר בדברי הסבר קסטנר ממחיש באופן זה את מקום הפעלת הדמיון בתהליך הכתיבה . תחילה הוא מציג זאת כמעשה קסמים : "שאר הקוראים אמרו בליבם : "אין זו אלא ידיעה של עשרים שורות . ואילו אני מלמלתי 'לחש נחש' ויהי ספר" ( עמ' 7 ) . אבל הוא אינו שומר על מעמדו כקוסם הרוקח ספר מידיעה עיתונאית, שהרי קוסם אינו נדרש לחשוף את דרך עבודתו, ואילו הוא דווקא חש מחויבות לכך . מייד לאחר דברים אלה הוא מפתח את הדיון בסוגיית המציאות והדמיון . בדומה לפתיחה של ידידי מרחוב ארנון, גם בעיניו של קסטנר השאלה השכיחה ביותר של הקוראים, גדולים כקטנים, היא "שמע נא,...
אל הספר