276 פרק שישי מאמצע שנות השישים עד פטירתה של וולך ב- 1985 — מסתכם ב"נתק מוחלט בשירה" ? או שמא לא כצעקתה וחרף הפער הגילי ( רביקוביץ ילידת 1936 ) והבדלי האישיות והפואטיקה — ראוי לקרב עדשה אל ה"אין קשר" הפסקני הזה בבואנו לדון בבונדינג הרוחני בין יוצרות ? ואם לא כן — מה טעם ראתה רביקוביץ להתעמת עם זכרה של וולך בישירות ( בשיר "סוף סוף אני מדברת" ) ובעקיפין ( בשיר "האהבה האמיתית אינה כפי שהיא נראית" ) ? התשובה, גם אם היא מורכבת ורחוקה מפשטות, מתחילה בשיר הראשון . סוף סוף אני מדברת יוֹנָה, שָׁלוֹם, אֲנִי מְדַבֶּרֶת הַפַּעַם וְאַתְּ כְּבָר לֹא מַפְרִיעָה . אַתְּ עַכְשָׁו, יְרַחֵם הַשֵּׁם, בִּמְחִצַּת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁתַּגִּיעִי לְכָךְ, שֶׁתִּהְיִי רְגוּעָה . וְאֵיזוֹ מְהוּמָה שֶׁחוֹלַלְתְּ לְאַחַר הַפְּרִידָה יַד אִישׁ בְּאָחִיו לְפֶתַע . מַכִּים, יוֹרְקִים, וְתָלוּ בִּמְקוֹמֵךְ עַל הַקִּיר רַק שְׁנֵי רִשּׁוּמִים בִּכְדֵי לְהַזְכִּיר, וְאָמְרוּ שֶׁאַתְּ קְדוֹשָׁה וְהֶחֱוִירוּ וְאָמְרוּ שֶׁאַתְּ טְמֵאָה וְנֶאֶנְחוּ, וְאָמְרוּ קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, סָרָה סָרָה וְהַרְבֵּה ש...
אל הספר