216 פרק ראשון רק אחרי האזכרה בשבעה למות רחל, ב- ,1931 רחל כצנלסון-שזר מתארת ביומנה ( ,1989 329 - 330 ) כיצד, כשרפרפה במחברות שיריה של רחל, שטפה אותה מין הרגשה טמירה של קרבת נפש . אז התחוור לה כי בנושאי שירתה ( האהבה, המולדת, החידלון ) וגם בגילוייה הייצריים — בביטוי שנתנה לקנאה, לגאווה, לשנאה, לבוז ולמרירות — רחל "היתה משוררת עברית ראשונה ויחידה, עם עולמה, עולם האשה שלא היה לה תקדים בספרות העברית" . 2 הודאת הכותבת בכך בהכירנו את המורכבות המסתתרת מאחורי החיווי הזה, שהמשוררת ביטאה "את מה שהיא עצמה ערגה אליו", מכמירה . זאת ואף זאת, לצד נושאי שירתה — "שירת היחיד הצרופה ביותר" שהפכה לשירת חייהם של "תנועה ואדם" ( ר ח ל ו ש י ר ת ה, קעז ) — מככבת לה הלשון העברית . מפגשה של רחל עם הארץ, ב- ,1909 החל כמסע תיור וקשר אקראי של צעירה אמידה בת תשע-עשרה מפולטבה, והפך לברית חיים גורלית . משנכבשה אל האידיאל החלוצי, שכרך את עבודת האדמה ( גאולת הארץ ) עם הגאולה האישית, בדמות אדם יהודי חדש שמתנער ממורשת העבר הגלותי, חלום לימודי הציור באיטליה נגנז . את מקומו תפס החזון שנקשר בשמה : "לנגן במעדר ולצייר על האדמ...
אל הספר