120 פרק שני קרועה בין צִדקת בתה, התובעת את כבודה הרמוס, לבין החרדה "לעזוב ? להתחיל מאפס ? " — ידו של הפחד מכריעה . רמטולאי מחליטה להחזיק בנישואיה, גם אם רק על הנייר . * * * במסע הפנימי שמריאמה בָּה מעצבת לגיבורה שלה, שעיניה היו עצומות כלפי סימני הבגידה של מודוּ, היא מתעמתת בפעם הראשונה עם עצמה כאישה מרַצה . באיחור טרגי הגיבורה מגלה — "הוא דחה אותנו", את משפחתו הראשונה, לטובת חייו החדשים עם בינטו ; ובאיחור דומה היא קובלת על האירוח התכוף של אמו, אחיותיו וילדיהן שנכפה עליה . מרירות וכעס מציפים אותה בהיזכרה כיצד חצו כל גבול ורסן ( "החליקו את לֵיחתם מתחת לשטיחיה" ) בעוד שהיא, משום שלום בית, בלעה בשתיקה את בריונותם וגסותם . בהשראת מעמדו של הבעל, נשות משפחתו ( החמות והגיסות ) מתירות לעצמן יחס מבזה, והן מקור של סבל והשפלה לרמטולאי . ככלל, זהו מצב היסוד ואלה היו יחסי הכוח גם בנישואיה של עיישׂתו לפני התפרקותם . שתי החברות ברומן של בָּה הן קורבנות של הסדר המשפחתי- חמולתי המוסלמי — מסגרת המקנה לגברת החמוֹת מעמד רם . סמכותה זו מואצלת לה מרוּם מקומו של בנה במערך המשפחה הפטריארכלית . בין שזה מָאודו (...
אל הספר