פרק שני: קשר על מים סוערים

92 פרק שני הבלעדי, הגורדי, בין השתיים . מזה עליי להיזהר, חושבת לעצמה סולה . בחושיה החדים, בידיעה אינטואיטיבית שזה עכשיו או לעולם לא, היא חומקת בין ריקוד לריקוד החוצה, משאירה מאחוריה את החוגגים ופוסעת לעבר כביש היציאה ממדליון . "בהליכה שהיה נסוך בה קורטוב של יהירות", מתארת המספרת ממבט-על את ארשת פניה בעת שהיא, באקט של יילוד עצמי, שולפת את עצמה מ"התחתית" ומהעתיד שהשכונה הזאת צופנת לבחורה כמוה . לא מקִנאה ולא ממרירות על שהורדה בדרגה היא מחליטה לעזוב, אלא משום שהסימביוזה עם נל מיצתה את עצמה . מגיע לי יותר — כך אני מפרשת את המבט היהיר והחיוך המשועשע על פניה . החתונה של נל הייתה לסולה כתובת על הקיר . היא קוראת לתוכה והופכת אותה לתפאורת הרקע להרפתקת חייה — יציאתה לממש את עצמיותה שממש דוחקת לצאת לאור . מלכתחילה — יציאה שלא על מנת לחזור . דרמה קְווין מגפה של ציפורים אדומות חזה, "שעפות מסביב ונופלות אל מותן" מסיבה לא ידועה, מלווה את שובה של סולה כעבור עשר שנים . שתי ההופעות הבלתי צפויות, שמתפרשות בעיני תושבי מדליון כפלישה של כוחות הרע, ממַסגרות את מה שלדעתי היא הסוגיה המרכזית ברומן : בחינת גבולו...  אל הספר