74 פרק שלישי היא עונה באותה כנות שלא, להפך, "הוא היה נפלא" . זאת הגופה המאושרת ביותר שראיתי, מגיב הר-ציון בהומור מקברי השמור לרופאים, והמספרת, עדת שמיעה וראייה לדיאלוג הזה, מתקוממת . משונה, היא חושבת לעצמה, "שלאיש זר אמרה את זה [ . . . ] לאיש זר" . הכפלה זו של המילה "זר" מגיעה ממקום של הזדהות עם השבר של חברתה . על כך אין עוררין . עם זאת, זוהי הזדהות מורכבת שאינה עשויה מקשה אחת . רוחשת בה גם משיכה רגשית מודחקת — "העברה" במינוח הפסיכולוגי — כלפי חיוניותה הארוטית של רימונה, ויתר על כן, קנאה רכושנית לא מודעת ביחס למקום שהיא, המספרת, תופסת בחייה . הערתו ההומוריסטית של הרופא מוסיפה שמן למדורת איבתה של המספרת כלפיו . פולש זר "הד"ר הר-ציון הזה", היא מהרהרת בסרקזם כבוש, מה בדיוק הוא זומם, כבר זמן מאז שהלך להגיד איזה שקר קטן לאישה של הלקוח שלו, ואחר כך יזמין אמבולנס ( לפינוי גופת העיתונאי ) . מתוך אותה הזדהות סימביוטית שנוטה, כפי שנוכחנו, להתבולל בידידתה אגב טשטוש קווי ההפרדה ביניהן, היא מהרהרת במניפולציות הנעשות כדי שהמוות יוצג בעיתונים, ובפני רעייתו, כאירוע שהתרחש בעת שהאיש שקד נאמנה על עבודתו...
אל הספר