48 פרק ראשון במפגש ביניהן המספרת שומרת על איפוק . בחילופי הדברים בינה לבין ב . הגוססת, שכולה תחבושות וצינוריות, היא משאירה לה את ההובלה . במצב הנתון התבטאויותיה של המספרת מצטמצמות לתגובות הד חזרתיות ( "הוא לא ישכח, אמרתי" ; "יהיה מאד טעים" ) . לצד האישור וההרגעה שמספקת הרטוריקה של ההדהוד החוזר, דמות המספרת הניבטת אלינו בסיפור רחוקה מלהיות מצלמה ורשמקול . ובאשר היא גם המחַברת, שבאמצעותה הסיפור של ב . מונצח וקורם חיים ( ראו להלן ) , עמדותיה האותנטיות מוצאות את ביטויין באמצעים העוקפים את אוזנה של ב . כזה הוא ההרהור "כאשר מתה אשתו של אחי נחום היא השביעה אותו לא להתחתן אחרי קבורתה", שחולף במוחה בעודה מתבוננת בב . , שהמוות רשום עליה ונודף ממנה . לכאורה משפט תמוה בהקשר המתואר, שהרי מה לזיכרון הפרטי על אודות האח שאשתו המתה אסרה עליו להינשא בשנית, אצל רשימת הקניות הקדחתנית ( "שלושה קילו בצל", "נתתי הוראות מדויקות", צפירה תבשל" ) שבה ב . מקדמת את פני המספרת ? ובכן, בפער הזה בין שתי רמות השיח המתנהל ביניהן, בין הגילוי ובין הכיסוי, ברווח שבין המילים הנהגות בקול וחוזרות ומהדהדות את עצמן, מסתתר עניי...
אל הספר