פרק ראשון: ניצני ידידה — שרה זרחי

30 פרק ראשון 1 אין בהם כדי לספק את האדון . נאה ורצפה מבריקה" ( "זוג מתקוטט", 374 ) , שבויה בפְרֵיים הפטריארכלי, שרה זרחי מותנית לגמרי בהתנהגותו הגחמנית של הבעל, מוותרת על צרכיה כדי לחלץ ממנו מילה טובה ומשחרת לפתחו דרך הקיבה : "נוכחתי לדעת, שאם אשה רוצה להפיק רצון מבעלה — תכין לו מאכל אהוב" . וכמו ההתקפלות של סוניה כשתבשיליה מבוזים, גם כניעותה של שרה ( "שבענייני בשול ידיעותי כל כך קלושות ! " ) פועלת בכיוון ההפוך . "רק בענייני בשול הן קלושות ? " מכיש ברוך בשאלה ארסית שמקיזה ממנה את דם לבה : "פניה החוְרים עם החריצים הכחולים תחת העיניים הגדולות התכסו אודם, ולא ענתה דבר" ( צז ) . בארון הצעירה והמתריסה ( להזכירנו, 1905 ! ) וכמוה פוחצ'בסקי, שסיפורה הנזכר יצא לאור ב- ,1930 נתנו ביטוי לנושאים שהשתיקה הייתה יפה להם, נושאים שכעבור עשרות שנים יוצפו במחקר וייקרא להם שם, כפי שניווכח בהמשך . לשרה, כך נמסר לנו, הייתה ילדה שמתה בחורף הראשון והנורא שעבר עליהם במחנה האוהלים בארץ ישראל . "וצער גורר צער ומתגברים געגועיה", מתארת בלשון מנוּפה וחסכנית המחברת . זהו תיאור שמבצבץ מתוכו פצע פתוח, שלא היה זמן ולא ...  אל הספר