22 חלק ב' השפה העברית הייתה לשון מתה של כתבי קודש, עבור רוב העם היהודי, ולשון שנמצאה בחיתולי תחייתה כשפת ספרות חילונית, עבור המיעוט המשכילי בני חברת הלומדים . רובם המוחלט גברים . יל"ג מצדו ניבא לה גדולות . לאחר עלייתה ארצה, ב- ,1899 נמנתה נחמה פוחצ'בסקי, יחד עם בן זוגה יחיאל מיכְל, עם מייסדי ראשון לציון . במהלך חייה רבי המעש במושבה היא לקחה חלק בשיח הציוני התקופתי ועשתה זאת בזקיפות קומה אינטלקטואלית וכשווה בין שווים . מבין שורות כתבותיה בעיתונות התקופה ( ה ת ק ו פ ה, ה מ ל י ץ, ה ש י ל ו ח, ה א ו ר ) , מתגלים תבונת פולמוסה, השכלתה, כושרה האנליטי והרטורי, תפיסת העולם המגובשת שלה ויכולתה השׂפתית מעוררת ההשתאות . ברם, המערכת הספרותית שהיא ביקשה להסתפח אליה — הסופרים, הפובליציסטים, כתבי העת ועורכיהם — התגלו כרשת חד-מינית, רפובליקה ספרותית-גברית . עצם החיבור בין נשים לעט סופרים היה בגדר תופעה מחשידה "מחוץ לקופסה" . גם לאישה משכילה, שכבר הכתימה את אצבעותיה בדיו, הקשיים והחסימות המגדריות היו בלם . נחמה פוחצ'בסקי לא חרגה מאמת כללית זו, כפי שמלמד אחד ממכתביה ( מצוטט בתוך גוברין, ,1989 126 ) לבנ...
אל הספר