השנייה דחף להיווצרות תנועות ציוניות חלוציות, כחלק מחיפוש דרך חדשה ליהודים . שינוי מדיניות מנהיגות היישוב בארץישראל כלפי העלייה מארצות אסיה ואפריקה, בעקבות השואה באירופה תרם אף הוא לתהליך . ואולם, ההבדל המהותי בין התפתחות רעיון התנועה החלוצית באירופה לבין התפתחותו בארצות האיסלאם הוא, שלא עבר מספיק זמן בין ההיחשפות הראשונית לערכים החדשים לבין העלייה ארצה . לא היתה אפשרות טכנית, לא רק מבחינת משאבים כלכליים ומשאבי אנוש, אלא גם מבחינת משך הזמן שעמד לרשות הקהילות, לחינוך הנוער והכשרתו לעלייה . לרוב, בתוך שנה או שנתיים לאחר הקמת חווה חלוצית, הרעיון הספיק להתעכל רק בחוגים מצומצמים מאוד . בפני נציגי התנועה החלוצית בצפון אפריקה עמד אתגר קשה מזה שבאירופה, כי הם הביאו את הרעיון בפני חברה מסורתית ברובה . ועם זאת, ראויה לציון ההכשרה החלוצית שהוקמה בג'רבה שבדרום תוניסיה, בשנת 1946 ) שעליה ארחיב את הדיבור בהערתי השנייה ( . כאן אביא רק ציטטה מן הסקירה הראשונה בשפה העברית, שהוציאה ההכשרה בנסחה את מטרותיה : "הדחיפה האחת והיחידה, שדחפה ודוחפת את הנוער שלנו לעזוב את החיים המשפחתיים, חיי העבודה הרגילה, ח...
אל הספר